תולדות תנועת ההתייהדות בטראנסילבניה למן המאה השש-עשרה עד למאה העשרים וצמיחת ספרות מחשבתה סיפורם המרתק של "מאמינים" ...

תולדות תנועת ההתייהדות בטראנסילבניה למן המאה השש-עשרה עד למאה העשרים וצמיחת ספרות מחשבתה סיפורם המרתק של "מאמינים" תמימים בעולמה של היהדות - "מעריצים" "אברהמיסטים" "שומרי שבת, מועד ודיני ישראל" שחיו חיי מחתרת למרות הדיכוי הקאתולי ודרכם מהנצרות להתייהדות ולהתגיירות / "יצחק פרידמן" עם הדגשה וחתימה של המחבר 2001

כריכה רכה

מצב טוב

עמודים 373 + XXVI

הספר "תולדות תנועת ההתייהדות בטראנסילבניה וצמיחת ספרות מחשבתה למן המאה השש עשרה ועד למאה העשרים" מקפל בתוכו את אחד הסיפורים המרתקים בקורות התנועות הדתיות החברתיות בעולם הנוצרי והימשכותן בכוח מגנטי ליהדות ולעולם היהודי. סיפור היסטורי זה, מתאר את ההתרחשויות החברתיות, בעיקרן בטראנסילבניה, משלהי המאה השש-עשרה, עקב תבוסתה של הונגריה העות'מנים לאחר 1526, וחיפושי הדרך של שכבות נכרות באיזורים אלה אחד מזור נפשי-אישי, דתי, חברתי ולאומי כללי וצמיחת התנועה המתייהדת

משלהי המאה ה-16 ועד לאחר השואה. זירת ההתרחשות של התנועה המתייהדת היתה בנסיכות טראנסילבניה באיזור ה"סאקאי", כשרוב פעילי תנועת ההתייהדות הזו היו בני שבט ה"סאקאיים", שנחשבו לדעת היסטוריונים רבים לצאצאי הכוזרים, שגם הם נימנו עם כובשי הונגריה הקדומה. אלה הגיעו ממעבי יערות אסיה לאיזור הקרוי טראנסילבניה. לימים, ורק לאחר מאות שנים מעת הכיבוש הזה, התרחש המיפגש המופלא בין אישי שבט הסאקאיים" לבין העולם היהודי, היהדות וספרות מחשבתה שחדרה להונגריה ולטראנסילבניה ועם כוחה המגנטי של היהדות. מאמינים תמימים שנחשבו - על ידי בני דורם הנוצריים - ל:"מתחזים ליהודים" zsidozok ל"מעריצים ודבקים" rajongok ל"אברהמיסטים" Arahamisták ל"רביניסטים" rabinisták וע"י כינויים נוספים נאחזו בעולמה של היהדות, תחילה כ"מעריצים", בהמשך "כמתייהדים" שקיימו בהחבא את רוב מצוות התורה ולימים גם את משנתה של "הרבנות הספרדית וספרות מחשבתה" ולבסוף כגרי-צדק. חייהם בחשאי "ובמחתרת" של כחמישים אלף מתייהדים נמשכו מעל לשלוש מאות שנה, כאמור משלהי המאה ה-16, ועד להתגיירות חלק מהם בשלהי המאה ה-19, ועד לימי השואה. אלה שלא הספיקו להתגייר עקב הרדיפות של הכנסיה הקאתולית המשיכו בחייהם עד לימי השואה, כשבחלקם נעצרו ע"י ההונגרים, עושי דברם של הגרמנים הנאצים, הובאו לגיטאות, שולחו לאושוויץ ושם הומתו רובם. ברם אלה מביניהם, והמה מעטים שבמעטים - ששוחררו - ו עלו למדינת ישראל, הם וצאצאיהם חיים בה כיהודים נאמנים ושומרי מסורת. פרופ' יצחק פרי (פרידמן) נולד בטראנסילבניה בעיר מארוש-ואשארהאי Marosvásárhely בגרמנית נוימארק ליד נהר המוראש, (וברומנית טרגו-מוראש), כבן משפחה אורתודוכסית למד בילדותו ב"חדר" וב"ישיבה" ובמקביל, כמינהג הימים ההם בבתי ספר ממשלתיים ובגימנסיה יהודית כאקסטרניסט. בילדותו הכיר חלק מהמאמינים "התמימים" האלה בשל קירבת ביתו למרכזם הרוחני והתפאל מיחס הכבוד שנהגו ביהדותו. בימי השואה ראה את "המאמינים התמימים" האלה בגיטו המקומי בו נכלא המחבר והובל יחד עם כ-17,500 יהודים ביניהם, "המאמינים" האמורים, לאושוויץ שם נשלח למחנה הריכוז בבונא-מונוביץ ומשם הוצעד בצעדת המוות החל בינואר 1945 דרך פולין וגרמניה עד לשלזיה התחתית. לאחר לימודיו באיטליה, בסמינר למורים ורבנים (היחיד שנפתח בה לאחר השואה), עלה לארץ ב-1946, נטל חלק במערכות ישראל כלוחם וסיים לימודים אקדמיים (תואר ראשון שני ושלישי) במדינת ישראל, עסק בעשייה חינוכית לרמותיה ולשלביה (הוראה, ניהול, פיקוח, הכשרת מורים, קצין חינוך בצה"ל, חינוך מבוגרים וכו' מרצה באוניברסיטאות) ובמחקר על תולדות היהדות באיזורים ההונגריים ובטראנסילבניה. פרסם מעל ל-14 ספרים על קורות היהדות באיזורים אלה ושורת מאמרי מחקר.

כן פירסם מעל ל-23 מחקרי זוטא בחינוך וסיים דוקטורט שני באונ' בארה"ב. נשוי, אשתו מורה לאמנות בתו מורה לאנגלית בבית ספר תיכון ובנו פסיכולוג-גרפולוג.