Mike Tyson Signed Boxing Glove Autographed AUTO JSA WITNESSED COA HOF

Mike Tyson Signed Boxing Glove Autographed AUTO JSA WITNESSED COA HOF

מייק טייסון

מייקל ג'ררד "מייק" טייסון (באנגלית: Michael Gerard "Mike" Tyson; נולד ב-30 ביוני 1966) הוא מתאגרף עבר אמריקאי, שהיה אלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד, ומחזיק בשיא המתאגרף הצעיר ביותר שזכה ב-WBA, ב-WBC וב-IBF במשקל כבד והראשון שהחזיק אותם בו זמנית.

טייסון נחשב לאחד המתאגרפים במשקל כבד הטובים ביותר בכל הזמנים. במהלך הקריירה שלו, הוא נודע בסגנון האיגרוף האימתני ובסגנון התנהגות שנוי במחלוקת, בזירה ומחוצה לה. כונה גם "מייק הברזל" ו"האיש האכזרי ביותר בעולם".

טייסון זכה ב-19 הקרבות הראשונים שלו בנוקאאוט, מתוכם 12 בסיבוב הראשון.

טייסון דורג במקום ה-14 ברשימת "מתאגרפי המשקל הכבד הטובים ביותר בכל הזמנים" שנערכה בשנת 1998, במקום ה-72 ברשימת "80 המתאגרפים הכי טובים של 80 השנים האחרונות" שפורסמה בשנת 2002 ובמקום ה-16 ברשימת "100 המתאגרפים הטובים בכל הזמנים" בשנת 2003, בדירוגים שבוצעו על ידי מגזין הזירה.

החל מאמצע העשור השני של המאה ה-21 כיכב בסרטי פעולה רבים כשחקן ומתאגרף בהתאמה.

טייסון נולד וגדל בברוקלין, ניו יורק, בשכונות העוני השחורות של ארצות הברית למשפחה בת שלושה ילדים, רודני, מייק ודניס (שנפטרה מהתקף לב בגיל 25). שמו בתעודת הזהות הוא מאליק עבדול עזיז. אביו, ג'ימי קירקפטריק, נטש את המשפחה כשמייק היה בן שנתיים, והותיר את אמו, לורנה סמית טייסון, לטפל בילדים. כשטייסון היה בן 16, נפטרה אמו.

טייסון גדל והסתובב בשכונות פשע. הוא נתפס שוב ושוב על ביצוע פשעים קלים וקטטות עם אנשים שהקניטו אותו בשל קולו הגבוה. עד גיל 13, הספיק טייסון להיעצר 38 פעמים. הוא נלקח לפנימייה בניו יורק, בה התגלו יכולות האיגרוף שלו על ידי המתאגרף לשעבר, ג'ימי סטיוארט, שהדריך שם. סטיוארט ראה בטייסון כישרון יוצא דופן ואימן אותו באיגרוף מספר חודשים עד שהציג אותו בפני המאמן קאס ד'אמאטו. ד'אמאטו, לקח אותו תחת חסותו והפך לפטרונו החוקי. בין ד'אמאטו לטייסון התפתח קשר עמוק כפי שסיפר האחרון בסרטו התיעודי.

תחילת הקריירה

טייסון התחרה במשחקים האולימפיים לנוער בשנים 1981 ו-1982, וזכה במדליות זהב בשניהם. הוא מחזיק בשיא הנוקאאוט המהיר ביותר במשחקים האולימפיים לנוער - 8 שניות. בנוסף, הוא ניצח בנוקאאוט כל קרב במשחקים האולימפיים לנוער. טייסון התמודד מול הנרי טילמן כחובב והפסיד פעמיים בניקוד צמוד. טילמן זכה לאחר מכן במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס.

טייסון החל את הופעתו המקצועית בגיל 18. בשנתו הראשונה כמקצוען התמודד ב-15 קרבות. איכות מתמודדיו עלתה בהדרגה והוא החל להתמודד מול מתאגרפים כג'יימס טיליס ודייוויד ג'קו. ניצחונותיו המרשימים זכו לתשומת לב התקשורת, והובילו אותו להתמודד על אליפות האיגרוף למשקל כבד.

בשנת 1985, מת קאס ד'אמאטו, מספר קרבות לפני שטייסון התמודד על תואר האליפות. יש סוברים כי מותו של ד'אמאטו גרם לתחילתן של בעיות רבות שצצו מאוחר יותר בקריירה של טייסון.

אחרי פחות משנה, בגיל 20, זכה טייסון בתואר ה- WBC) World Boxing Council) והפך למתאגרף הצעיר ביותר שזוכה בו, לאחר שניצח את טרוור ברביק בנוקאאוט, בסיבוב השני. ההופעה הדומיננטית של טייסון זיכתה אותו בשבחים רבים. הציפיות מטייסון היו גבוהות מאד והוא יצא בקמפיין שאפתני להתחרות בכל צמרת המתאגרפים בעולם. טייסון הגן על התואר מול ג'יימס סמית, ניצח והוסיף את תואר ה- WBA) World Boxing Association) של סמית, אליו.

בתקשורת החלו לדווח רבות על טייסון, תופעה שזכתה לכינוי "טייסון מאניה".

במאי 1987, טייסון ניצח את פינקלון תומאס בנוקאאוט, בסיבוב השישי. באוגוסט, הוא זכה בתואר ה-IBF) International Boxing Federation) אחרי שניצח את טוני טאקר ב-12 סיבובים. בכך הוא הפך למתאגרף משקל הכבד הראשון שזוכה ב-WBA, WBC, ו-IBF בו זמנית. טייסון המשיך להפגין יכולת טובה בזירה ולנצח קרבות בנוקאאוטים.

במהלך תקופה זו, החלו לצוץ בעיות מחוץ לזירת האיגרוף. גירושיו, מריבות על החוזה העתידי שלו, המשמעת האישית והרגלי האימון שהפכו גרועים גרמו לשיח תקשורתי שלילי נרחב.

בפברואר 1990 התמודד טייסון מול בסטר דגלס בקרב על אליפות IBF, WBA WBC שהתקיים בטוקיו שביפן. טייסון היה פייבוריט ברור לניצחון, הוא הפיל את דגלס לקרשים בסיבוב השמיני, אך לא השיג הכרעה. בסיבוב העשירי הצליח דגלס להכות את טייסון בסדרת מכות שהפילה אותו לראשונה בקריירה לקרשים ולהפסד בנוקאאוט באחת ההפתעות הגדולות בתולדות האגרוף.

המאסר וההשעיה

טייסון הורשע באונס דזירה וושינגטון, בת ה-18, בשנת 1992 ונכנס לכלא למשך שלוש שנים. בכלא התאסלם ושינה את שמו למאלכ עבד אלעזיז.

לאחר שחרורו מהכלא, קיים קרבות נגד יריבים קלים ובקרב על תואר ה-WBC התמודד מול פרנק ברונו. טייסון ניצח בסיבוב השלישי וזכה שוב בתואר.

בשנת 1996, התמודד מול איוונדר הוליפילד. אף על פי שטייסון היה הפייבוריט הברור בהתמודדות, הוא הפסיד בקרב. בשנת 1997, התמודד שנית מול הוליפילד. במהלך הסיבוב השלישי של ההתמודדות נעצר הקרב זמנית לאחר שטייסון נשך את שתי אוזניו של הוליפילד. לטייסון הורדו נקודות והקרב חודש. לאחר מכן, טייסון נשך בשנית את אוזניו של הוליפילד. הקרב הופסק לאלתר והוליפילד הוכרז כמנצח. נשיכתו של טייסון הסירה חלק מאוזנו הימנית של הוליפילד, חלק שנמצא מאוחר יותר בזירה. כתוצאה מכך, נקנס טייסון ב-3 מיליון דולר והושעה לשנה מתחרויות איגרוף.

מ-1999 עד 2005

בשנת 1999, חזר לזירה וניצח בהתמודדות את בוט'ה, בנוקאאוט בסיבוב ה-5. באותה שנה התמודד טייסון מול אורלין נוריס. הקרב בוטל לאחר סיבוב אחד כאשר נוריס נפגע בברכו.

באותה שנה, ריצה טייסון שלושה וחצי חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע בתקיפת שני רוכבי אופנועים.

בשנת 2000, התמודד מול לאו סברייס האמריקאי. במהלך הקרב, כאשר טייסון הסתער באגרופים לעבר סברייס, הצליח סברייס לחבק אותו ובכך לעצור את הקרב. טייסון לא נרגע והמשיך להכות בכל הכוח. השופט שבא להפריד, חטף חבטה מטייסון ונפל לריצפה. מאוחר יותר, התנצל טייסון. בסיום הקרב, השופט קבע לתדהמת הקהל ניצחון לטייסון.

בתחילת שנות האלפיים, טייסון החל במסכת של קללות ואיומים. כששמע שלנוקס לואיס רוצה להתמודד איתו אמר: "אני האלוף האכזרי וחסר המעצורים ביותר אי פעם. אף אחד לא יכול לעמוד מולי. אני רוצה את הלב שלך! אני רוצה לאכול את הילדים שלך!" ולאחר מכן, השליך טייסון, אבן קריסטל לראשו של אחד העיתונאים במלון בקובה ופצע אותו בראשו. בשנת 2002, לפני הקרב מול לואיס, כשעלו לשידור בתוכנית אירוח וספורט, הגיע טייסון אל לואיס והחל להכותו לעיני מיליוני צופים. גם לאחר שהפרידו ביניהם, טייסון לא נרגע והמשיך לקלל. בקרב ביניהם שנערך ביוני 2002 ניצח לואיס את טייסון בנוקאאוט בסיבוב ה-8, כאשר טייסון על הרצפה מדמם בעינו ובאפו.

טייסון המשיך בהתנהגותו האלימה: השתתף בקטטה המונית, הכה צלם, התקוטט עם אזרחים וגרם לאשפוז שלושה מהם.

הפרישה

באוגוסט 2003 לאחר שנים רבות של קשיים כספיים, טייסון הכריז על פשיטת רגל.

בתחילת 2005, ניסה לחזור להתחרות בעיקר בשל בעיות כלכליות שאליהם נקלע. הוא החל להתאמן במרץ, אך טייסון בן ה-38 נראה חלש ותשוש בקרבותיו האחרונים ואף הפסיד שלושה קרבות מתוך ארבעה שקיים. הקרב האחרון שלו נערך ב-11 ביוני 2005 מול מתאגרף בינוני בשם קווין מקברייד. בסוף הסיבוב השישי, דחק מקברייד את טייסון לפינה. טייסון קם לבסוף אך החליט שהוא לא עולה לסיבוב השביעי ובכך הפסיד בקרב. בראיון מיד לאחר הקרב אמר כי החליט לא לבזות את הספורט ושהגיע זמנו לפרוש.

חיים אישיים

טייסון נשוי בפעם השלישית ויש לו שמונה ילדים ממספר נשים.

נישואיו הראשונים היו עם השחקנית רובין גיבנס, מפברואר 1988 עד לפברואר 1989. הנישואים עם גיבנס היו סוערים במיוחד עם האשמות של התעללות, אלימות וחוסר יציבות נפשית מצידו של טייסון. נישואיו השניים היו עם מוניקה טרנר מאפריל 1997 עד ינואר 2003. לזוג נולדו שני ילדים: ריינה ואמיר.

במאי 2009, בתו בת הארבע של טייסון, אקסודוס, נהרגה בתאונה כשנחנקה למוות לאחר שצווארה נתפס בלולאה שהשתלשלה מההליכון הביתי עליו שיחקה. אחיה בן ה-7 מצא אותה מחוסרת הכרה ומאוחר יותר היא מתה בבית החולים. עשרה ימים לאחר מכן, טייסון התחתן בפעם השלישית עם חברתו לקייה ספייסר, בת ה-32. לזוג בת (מילאנו) ובן (מרוקו).

בשנת 2009 החליט טייסון לדבוק בתזונה טבעונית כחלק משינוי התנהגותי רחב יותר.

במאי 2011, טייסון התמודד בגרסה הארגנטינאית של רוקדים עם כוכבים, ביחד עם אשתו, לייקה. בני הזוג פרשו מהתחרות לאחר הסיבוב השני.

בשנת 2012 נכנס טייסון להיכל התהילה של ה-WWE. בשנת 2013 הודיע טייסון שמאז פרישתו הוא מכור לאלכוהול וסמים.

בתרבות הפופולרית

בשיאה של הקריירה של טייסון, בשנות השמונים המאוחרות ובמהלך שנות התשעים, טייסון היה אחד מדמויות הספורט המוכרות ביותר בעולם. מלבד הישגיו הספורטיבים, התנהגותו השערורייתית בזירה ומחוצה לה השאירו אותו בתודעת הציבור ובבית המשפט. הוא הופיע בסרטים, בטלוויזיה ובשירים רבים.

קעקוע הפנים

בשנת 2003 קעקע טייסון את פניו מעל עינו השמאלית. בתחילה רצה טייסון לקעקע לבבות על פניו, אך המקעקע הביע את התנגדותו ועיצב לטייסון קעקוע בסגנון שבטי. המקעקע רשם את הקעקוע כפטנט ותבע את חברת האחים וורנר כאשר בסרט הקולנוע בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק הופיע השחקן אד הלמס עם קעקוע זהה לשל טייסון. בתאריך 1 באפריל 2013 "צייץ" טייסון כי הוא נמצא במשרדו של רופא לצורך הסרת הקעקוע מפניו, אך זו הייתה מתיחת אחד באפריל.

מתוך אתר 'ויקיפדיה'.